נכתבה על ידי שירה להט
רקע
בעקבות המלחמה, סוגיית הפוסט-טראומה עולה בהקשרים רבים, ביניהם, אפליה במקום העבודה. לאחרונה, הגיע לבית הדין הארצי לעבודה מקרה (ע"ע 5799-05-23) שהעלה את השאלה, האם פוסט טראומה היא מגבלה הזכאית להגנות לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה? להלן פרטי המקרה ומסקנות נבחרות.
פרטי המקרה
אישה כבת 50, הסובלת מפוסט-טראומה וקשיים נפשיים נוספים, הוכרה כנכה על ידי הביטוח הלאומי, עברה שיקום והכשרה ונשלחה על ידי שירות התעסוקה לראיון עבודה במכון התקנים.
בטרם הריאיון, ניתן לה במכון התקנים שאלון אישי למועמד, הכולל פרק שנקרא "גיוון תעסוקתי". בשאלון, התבקשה המועמדת לסמן אם היא נמנית על קבוצות מיעוט, ביניהן ״בעלי מוגבלויות״. המועמדת נהגה בגילוי לב וסימנה שהיא בעלת מוגבלות. לאחר מכן, התבקשה להצהיר אם יש לה מוגבלויות שיכולות למנוע את ביצוע העבודה, והיא הצהירה שמוגבלותה לא תשפיע על תפקודה בעבודה.
בראיון, נשאלה האישה בקשר מוגבלותה– במה מדובר, האם מטופלת תרופתית, האם סובלת מחרדות וכדומה. לאחר ריאיון ראשון ושני, הממונה על הגיוס הודיע לה שהיא התקבלה לעבודה והיא נשלחה לסיור במוקד ואף נמסר לה מועד תחילת עבודתה. בעודה יושבת בחדר הממונה על הגיוס, נכנסה לחדר מנהלת משאבי האנוש של החברה ושאלה גם היא לגבי מוגבלותה של המועמדת.
בימים שלאחר מכן, התקשרו לאישה מספר פעמים ממכון התקנים והודיעו לה על תקלות בתהליך גיוסה לעבודה. לבסוף, התקשרו אליה להודיע שהוחלט שלאלקבל אותה לעבודה.
בעקבות זאת, פנתה המועמדת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בבקשה לסיוע. הנציבות שלחה למכון התקנים מכתב בטענה שהמועמדת לא התקבלה לעבודה בעקבות מוגבלותה, וסייעה לה להגיש תביעה על אפליה בעבודה עקב מוגבלות.
בית הדין הארצי לעבודה, שהפך את ההחלטה של בית הדין האזורי, הדגיש שבתביעות אפליה, מספיק שהתובע יראה שיש לו הכישורים מתאימים למשרה, כדי שנטל ההוכחה להיעדר אפליה יעבור למעסיק. בנוסף, אם מעסיק שואל מיוזמתו מועמד לעבודה לגבי עניינים הקשורים למוגבלותו של המועמד – יש להניח שהמעסיק הביא את המוגבלות בחשבון בתהליך הגיוס.
מכון התקנים טען שברגע שהעובדת הצהירה שמוגבלותה לא תשפיע על העבודה שלה, היא לא נחשבת יותר כ-"אדם עם מוגבלות", אך בית הדין קבע כי למרות שלא הייתה לעובדת מגבלות בעבודה, לפי הצהרתה, מספיק שהיו לעובדת מגבלות מעבר לעבודה כדי להכיר בה כאדם עם מוגבלות לפי חוק שוויון הזדמנויות.
בית הדין הסביר שאדם עם פוסט טראומה נתפש בציבור כאדם עם מוגבלות. לכן, התובעת, שהינה פוסט-טראומטית, חשופה לסטריאוטיפים ודעות קדומות מצד מעסיקים פוטנציאלים. הדבר דומה לחולי HIV, שלכאורה חוליים אינו משפיע על עבודתם, אך הם עדיין "נתפשים" בציבור כבעלי מוגבלות ולכן עשויים להיות מופלים בגלל מצבם רפואי. כלומר, מוגבלות הנושאת סטיגמה עשויה להפוך אדם ל"אדם עם מוגבלות" הזכאי להגנות של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, גם אם המוגבלות אינה משפיעה על העבודה כלל.
מסקנת פסק הדין היא, שלמעט אם קיימת לכך הצדקה קונקרטית, שאלות בנוגע למוגבלותו של מועמד בשלב הריאיון מעידות על כך שהמראיין לוקח בחשבון את המוגבלות כחלק ממערך השיקולים לקבלת המועמד לעבודה. לכן, קבע בית הדין שאכן הייתה אפליה וחייב את מכון התקנים לשלם לתובעת פיצוי כספי של 70,000 ש״ח.
מסקנות
- אדם עם פוסט טראומה ייחשב לאדם עם מוגבלות, לעניין חוק שוויון הזדמנויות לעבודה.
- באופן כללי, ״מוגבלות נתפשת״, כלומר מוגבלות המלווה בסטיגמה, תיחשב למוגבלות לעניין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, גם אם אינה משפיעה על ביצוע העבודה.
- על המעסיק לשאול בראיון שאלות רלבנטיות למשרה בלבד. הימנעו משאלות לגבי מוגבלויותיו של מועמד, כולל מוגבלויות ״נתפשות״, כגון פוסט-טראומה וחולי ב-HIV.
לשאלות וייעוץ בנושא נהלי גיוס וקבלה לעבודה, נשמח לעמוד לשירותכם.
פרסום זה מוגש כשירות כללי ללקוחות וידידי המשרד ואינו תחליף לעצה משפטית פרטנית. איננו ממליצים לפעול על פי המידע המובא לעיל ללא קבלת עצה משפטית מגורמים מוסמכים, בהסתמך על העובדות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
