מעסיקים רבים מלינים את פיצויי הפיטורים של עובדיהם, בדרך כלל בתום לב ומחוסר ידיעה, וחושפים את עצמם לחבויות מיותרות של הלנת פיצויי פיטורים.
כאשר עובד מסיים את עבודתו וזכאי לפיצויי פיטורים, על המעסיק לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים, בדרך כלל תוך 15 ימים ממועד סיום יחסי עובד ומעסיק. (יש לכך גם חריגים, למשל אם נקבע מועד אחר בהסכם הקיבוצי, או אם העובד צריך להמציא אסמכתאות כלשהן כדי להיות זכאי לפיצויי הפיטורים, כמו למשל אישור על מגורים במקום מסוים, או אישור רפואי). אם פיצויי הפיטורים משולמים בתוך 30 ימים מה שנקבע לתשלומם, הם נושאים הפרשי הצמדה בלבד. אולם אם פיצויי הפיטורים לא משולמים עד למועד זה- הם מתחילים לשאת פיצויי הלנה. פיצויי ההלנה הם הפרשי הצמדה ובתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה ביחד, בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים.
ההוראות האלו חלות גם כאשר תשלום הפיצויים נעשה באמצעות שחרור הכספים הצבורים על שם העובד בקופות השונות. מרבית הטעויות של המעסיקים נעשות סביב תשלומים אלה. כדי "לשלם" את הפיצויים הצבורים בקופות, על המעסיק ליתן בידי העובד מכתב המופנה לקופה והמאשר את העברת הבעלות בכספים לידי העובד, והמציין את מועד סיום יחסי העבודה. כדי לתת את המכתב הזה, אין צורך להמתין למילוי טופס 161, ואין צורך להמתין לביצוע ההפקדה האחרונה. את המכתב יש למסור לידי העובד, ולא לידי סוכן הביטוח או הקופה. המדובר בפעולה פשוטה שהמעסיק יכול לבצע מיד עם סיום עבודתו של העובד ובכך למנוע מעצמו את הטענה של הלנת כספי הפיצויים הצבורים בקופות. במקביל, חשוב לוודא כי המעסיק מודיע לקופות השונות על סיום עבודתו של העובד, כדי שלא יווצרו חובות בהפקדות מאחר והקופה לא ידעה כי העובד סיים את עבודתו.
פרסום זה מוגש כשירות כללי ללקוחות וידידי המשרד ואינו תחליף לעצה משפטית פרטנית. איננו ממליצים לפעול על פי המידע המובא לעיל ללא קבלת עצה משפטית מגורמים מוסמכים, בהסתמך על העובדות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
