פיצוי של 250,000 ש"ח לעובדת שפוטרה במהלך מחלה (סע"ש 64388-12-19 רבקה פאר- מועצה אזורית שומרון)
בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדון ענינה של עובדת שפוטרה מעבודתה לאחר 21 שנה, בעת ששהתה בחופשת מחלה ממושכת.
המעסיק טען כי העובדת קיבלה אישורי מחלה רבים וממושכים שהעלו את חשדו, ולכן הוא שלח חוקר פרטי לעקוב אחריה, וזה דיווח שהעובדת נצפתה "מטיילת בנוחות ובקלילות במועדים שונים, מבלה במסעדה, נוהגת ברכבה שעות רבות, מטיילת במרכז מסחרי ואפילו עושה קניות – כל זאת מבלי לקבל תמיכה או סיוע ומבלי להפגין סימני כאב ואי נוחות".
בתגובה החליט המעסיק, ללא כל ביסוס רפואי תומך, כי מדובר במעשה תרמית על חשבון הקופה הציבורית, והבהיר כי הדבר נובע מחובתו כמעסיק להזים את אישורי המחלה. בהתאם, המעסיק החליט, כי לאור הממצאים, העובדת "מתנהלת באופן רגיל לחלוטין" והסיק כי אישורי המחלה ניתנו בצורה סיטונאית וללא הצדקה רפואית.
בית הדין קבע שבהיעדר חוות דעת רפואית, המעסיק לא היה רשאי להסיק מסקנות בתחום הרפואה ביחס לעובדת, גם אם זו נראתה "מתנהלת באופן רגיל לחלוטין".
בהתאם לאישורים הרפואיים שהעובדת המציאה, היא שהתה בתקופת אי כושר במועד פיטוריה, ועמדו לרשותה ימי מחלה רבים בלתי מנוצלים.
ובהתאם לחוק דמי מחלה, אסור לפטר עובד השוהה בתקופת מחלה. ומשהעובדת פוטרה בכל זאת כאמור, וללא שימוע, פסק לה בית הדין פיצוי של 200,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
שיעור הפיצוי נקבע בהתאם לגישה הקיימת כיום, כי פיצוי שנפסק לעובד שפוטר שלא כדין, הוא בין היתר כלי לביטוי מורת הרוח מהתנהלות המעסיק בהליך הפיטורים וזאת כחלק מצדק קונקרטי בין העובד למעסיק. במקרה דנן, נלקחה בחשבון תקופת עבודתה הארוכה של העובדת, עוצמת הפגם שנפל בהליך פיטוריה והעובדה שחובת השימוע הופרה באופן מלא.
בנוסף, לקח בית הדין בחשבון את העובדה שלא הונחה תשתית ראייתית לכך שמלבד היעדרותה מפאת מחלה, היו סיבות נוספות לפיטוריה. בנוסף, העובדת טענה כי המכתב ששלח המעסיק לקופת החולים ובו ביקש מהקופה לבדוק את אישורי המחלה שניתנו לעובדת, מהווה הוצאת לשון הרע המכה אותה בפיצוי נוסף.
העובדת טענה כי המכתב למחלקת פניות הציבור בקופת החולים מכבי ובו דרישה לקיים בירור בעניינה של התובעת, כלל תיאור עובדות חלקיות ואף שקריות ביחס אליה, והדבר נעשה במטרה לפגוע בה, כאשר הפגיעה היא מניעת הוצאת אישורי מחלה נוספים ע"י רופאי הקופה, תוך איום והפחדה של קופת החולים בתביעות משפטיות.
בית הדין קבע כי כתיבת המכתב ללא ביסוס רפואי כלשהו שיאשש או יפריך את אישורי המחלה, הצגת העובדות בצורה מגמתית ומועצמת, ולעיתים כוזבת, מהווים פוטנציאל פגיעה ממשי בשמה הטוב של העובדת בעיני מקבלי המכתב בקופת החולים ואף בעיני הרופאים שנתנו לה את אישורי המחלה, שעמם, כך בהתאם לתשובה קופת החולים, נערך בירור.
המדובר בהצגת תמונה עובדתית מגמתית ובלתי מבוססת של הצגתה של העובדת כמתחזה ומתחלה, וזאת שעה שאין בידי המעסיק כל אסמכתא רפואית לכך. ולכן חייב בית הדין את המעסיק לשלם לעובדת פיצוי נוסף בסך של 50,000 ₪.
חיוב מקבל שירות בתשלום זכויות עובדות הניקיון שהוצבו אצלו (עע (ארצי) 46450-01-21 שופרסל בע"מ – ASMERET TEKABO BEYENE)
בבית הדין הארצי לעבודה נדונה תביעתן של עובדות ניקיון אשר החברה בה הועסקו פשטה את הרגל. העובדות הוצבו לעבודה בסניפי שפרסל וביקשו לקבל משופרסל את זכויות העבודה שהמעסיקה שלהן לא שילמה להן.
בית הדין דן בשאלה מה הן חובותיו של מזמין שירותים לפי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה ("החוק") ופסק כי על חברת שופרסל-מזמינת השירות, חלה אחריות אזרחית כלפי עובדות שהועסקו בחצריה על ידי חברה קבלנית בתחום הנקיון ואשר נקלעה להליכי פירוק, לפי סעיפים 25 ו-26 לחוק האמור.
בהתאם לחוק היה על שופרסל לקבוע מנגנון באמצעותו יוכלו עובדי הקבלן לפנות אליה בתלונות לגבי אי תשלום זכויותיהם על ידי הקבלני המעסיקים אותם.
במקרה הזה לא השתכנע בית הדין כי שופרסל הודיעה לעובודת על מנגנון יעיל כזה באופן שהעובדות הבינו בשפתן וידעו כיצד ולמי לפנות.
בנוסף, בית הדין דחה את טענות שופרסל כי הסתמכה על דוחות בודק שכר (שערך ביקורת על חברת הניקיון), מאחר והדוחות הראו כי חברת הניקיון לא משלמת לעובדות את הנדרש או כי חברת הניקיון לא שיתפה פעולה עם הבדיקה ולא העבירה את המידע הנדרש, ושופרסל לא פעלה מספיק מהר ומספיק יעיל כדי לתקן את ההפרה או לסיים את ההתקשרות.
סוגיה נוספת שעולה בפסק הדין היא כי ההתקשרות עם חברת הניקיון הייתה בגדר "חוזה הפסד".
תכלית החוק להגברת האכיפה על דיני העבודה היא להביא לאכיפה של זכויות העובדים מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה. החוק נקט אמצעי של הטלת אחריות על מזמין השירות, על מנת ליצור תמריץ למזמין ליישם את המנגנונים שנקבעו בחוק להבטחת זכויות עובדי הקבלן, שהם פיקוח המזמין על תשלום זכויות עובדי הקבלן ומניעת "חוזה הפסד".
הרציונל המונח ביסודו של המנגנון הראשון הוא הגברת האכיפה באופן שהחוק למעשה מטיל על המזמין תפקיד פיקוח על תנאי העסקתם של עובדי הקבלן במהלך תקופת העסקתם, תפקיד שהמזמין יכול לבצעו במסגרת יחסיו החוזיים עם הקבלן, ובדרך זו להשיג אכיפה אפקטיבית של הוראות חוקי המגן וצווי ההרחבה.
זאת, מבלי שהמזמין יחשוש כי עצם הפיקוח על ידיו יביא לקביעה כי נוצרו יחסי עבודה בינו לבין עובדי הקבלן. הרציונל המונח ביסודו של המנגנון השני, מניעת "חוזה הפסד" בין המזמין לבין הקבלן, נועד למנוע מצב שבו המזמין ישלם לקבלן תמורה שאין בה די כדי להבטיח את תשלום כל זכויות עובדי הקבלן.
הן בעת כריתת הסכם ההתקשרות והן במהלך תקופת ההתקשרות על המזמין לוודא כי הסכם ההתקשרות בינו לבין הקבלן אינו בגדר "חוזה הפסד", כך שהתמורה החוזית המשולמת על ידו מספיקה לתשלום כל זכויות עובד הקבלן.
בסופו של דבר חייב בית הדין את שופרסל לשלם לעובדות חלק מהזכויות שנתבעו, כאשר הודגש כי אחריות שופרסל לתשלום זכויותיהן של העובדות נגזרת מהוראות החוק להגברת האכיפה בלבד (כמו למשל חובת הפקדות פנסיוניות), ולא הוכרעה השאלה האם ניתן לחייב מזמין בתשלום זכויות מעבר למתחייב מהוראות חוק זה (כמו למשל פיצוי על פיטורים ללא שימוע).
*עדכון זה נועד למתן מידע כללי בלבד, אין לראות בו ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליו.*
