בעקבות ת"צ 474-04-17 רבי ואח' נ' עיריית נס ציונה (נבו, 21.10.2025) ("התביעה" או "התובענה")
לאחרונה (ב 21.10.2025) פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"צ (מנהליים מרכז) 474-04-17 רבי ואח' נ' עיריית נס ציונה אשר בו נדונה התנהלותה של עיריית נס ציונה, שחזרה לחייב נישומים בארנונה בגין חלקם היחסי בשטחים המשותפים בבתים משותפים, לאחר שהודיעה על כך שחדלה לעשות-כן, במסגרת תובענה ייצוגית אחרת שקדמה לתובענות הייצוגיות הנדונות. "החלטת החדילה" של העירייה אף אושרה בפסק דין של בית המשפט העליון.
לאחר מתן הודעת החדילה אך לפני הגשת התובענה הייצוגית, בחודש יולי 2016 פנתה העירייה לשרי האוצר והפנים בבקשה למתן אישור חריג להטלת ארנונה כאמור על שטחים משותפים בבתים משותפים, בהתאם לדין. בקשתה נדחתה בשעתו, ולמרות זאת החלה העירייה לחייב בארנונה כאמור החל מחודש מרץ 2017. יצוין כי התובענה אוחדה ביחד עם ארבע תובענות ייצוגיות נוספות, שהוגשו נגד עיריית נס ציונה באותו נושא בגין החיוב בפרקי זמן שונים, בין מאי 2017 ועד לאוגוסט 2021.
פסק הדין ניתן לאחר שהתובענה אושרה כייצוגית ובקשת רשות ערעור שהגישה העירייה נדחתה תוך מתיחת ביקורת נוקבת של ביהמ"ש העליון על התנהלות העירייה. במהלך הדיון בתובענה, מינה ביהמ"ש לעניינים מנהליים מומחה לקביעת גובה ההשבה בגין החיוב ביתר, וקביעתו הייתה שעל העירייה להשיב לנישומים סכום של עשרות מיליוני שקלים.
פסק הדין דן ומכריע בשתי שאלות מרכזיות: האם העירייה חזרה בה מהודעת החדילה כדין, והאם בנסיבות העניין העירייה זכאית לפטור מלא או חלקי מהשבה.
האם העירייה חזרה בה מהודעת החדילה שהודיעה כדין? ההלכה לעניין חזרתה של עירייה מהודעת חדילה מגביית ארנונה נקבעה בבר"מ 6878/17 עיריית ראשון לציון נ' ציונה נחום (נבו, 6.5.2020) (להלן: "הלכת נחום"), שם נקבע כי חזרה מחדילה היא עניין "חריג שבחריג" ותהא מוצדקת רק אם קיימת חקיקה חדשה, המכשירה את הגבייה, או שנקבעה הלכה חדשה של בית המשפט העליון שלפיה הגבייה הייתה בדין. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק בתביעה כי לא התקיימו במקרה זה התנאים הקבועים בפסיקה לחזרה מהודעת החדילה: העירייה לא הוכיחה כי קיימת הלכה חדשה המשנה את הדין הקיים, ולנוכח הגשת הבקשה לשרים – העירייה עצמה לא האמינה בקיומה של הלכה חדשה. במקרה הנדון, נטל ההוכחה על העירייה היה כבד אף יותר, לנוכח קיומו של השתק שיפוטי כנגד העירייה, בכך שעמדה בצורה נחרצת על הודעת החדילה בהליכים הקודמים שתוארו לעיל.
האם בנסיבות העניין העירייה זכאית לפטור, חלקי או מלא, מהשבה? ביהמ"ש לעניינים מנהליים פסק, כי בנסיבות העניין לא יינתן פטור מהשבה לעירייה. בפסק הדין צוין כי טענות העירייה ל"פגיעה תקציבית משמעותית" עקב ההשבה נטענו בעלמא וללא הוכחות מספקות, כאשר מצבה האמיתי של העירייה שונה בתכלית – העירייה הוכרה כ"עירייה איתנה", שמשמעות ההכרה היא איתנות פיננסית ותקציבית, בניגוד לנטען על ידי העירייה. העירייה אף נמנעה מלהעיד את גזבר העירייה, האמון על התקציב ובקיא בו, כך שקמה חזקה עובדתית לפיה עדות הגזבר הייתה פועלת לחובת העירייה. העירייה גם לא בדקה חלופות מעשיות לצמצום הפגיעה בתקציבה עקב ההשבה.
בנוסף, התנהלותה של העירייה עמדה לה לרועץ בבקשת הפטור: העירייה פעלה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות ותוך פגיעה משמעותית בשלטון החוק, ולא עצרה את הגבייה למרות "תמרורי אזהרה" שהונפו לעברה במסגרת ההליך. בנסיבות העניין, היה על העירייה לצפות כי תוגש תובענה להשבה, ולמרות זאת העירייה גם לא פעלה להקטנת סכום ההשבה, שכן לא ניצלה את "פתחי המילוט" שניתנים לרשות מפני השבה, הקבועים בסעיפים 9 ו-21 לחוק תובענות ייצוגיות. על כן דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את טענות העירייה לפטור מהשבת הכספים, וחייבה בהשבת מלוא סכום הגביה.
פסק הדין מעגן את חריגותה של "חזרה מהודעת חדילה" בידי רשות מקומית, וקובע כי על רשות המבקשת לעשות-כן, מוטל נטל הוכחה כבד בשלושה מישורים: הוכחתה של הלכה משפטית חדשה המצדיקה את הגביה, אובייקטיבית וסובייקטיבית; הוכחה לפגיעה תקציבית משמעותית בקופת העירייה שאין לרפאה, ולו במקצת, באמצעים אחרים; והתנהלות תמת-לב וישרת-דרך מצד הרשות בגבייה.
נוכח נטל ההוכחה המשמעותי המוטל על הרשות המקומית, יש מקום לסבור כי מוטב לה לרשות המקומית המבקשת לחדש גביה של ארנונה, לאחר מתן הודעת חדילה, לנהוג ב"דרך המלך", כלומר לפנות לשרי האוצר והפנים לאישור שינויים בצו הארנונה.
הכתוב לעיל הוא תמצית למטרות אינפורמטיביות בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי שניתן להסתמך עליו ללא ייעוץ משלים נוסף.
