(ע"א 9308/20 פקיד שומה עכו נ' בית חוסן בע"מ ואח' וע"א 8116/21 מאיר סיידה נ' פקיד שומה באר שבע (פורסם בנבו, 13.2.3023) ("עניין בית חוסן" ו"עניין מאיר סיידה", בהתאמה).
ביום 13.02.2023 ניתן פסק דין דרמטי של בית המשפט העליון, בשאלה האם רכישה עצמית דיספרופורציונית, אשר מתבצעת בגדרו של סעיף 308 לחוק החברות, התשנ"ו-1999, יוצרת אירוע מס אצל בעלי המניות אשר נמנעו ממכירת מניותיהם – או מכרו פחות מניות בהשוואה למוכרים אחרים – בשל העלייה בחלקם היחסי בהון המניות של החברה, בהשוואה למצב הקודם.
נפרט להלן בתמצית על שני ההליכים שעמדו במרכז פסק הדין – עניין בית חוסן ועניין מאיר סיידה. חברת בית חוסן ("החברה") היא איגוד מקרקעין כמשמעו בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 ומחזיקה נכס בנהריה המשמש כבית אבות.
בשנת 2013, נטלה החברה הלוואה לצורך ביצוע רכישה עצמית דיספרופורציונית, במסגרתה נרכשו מלוא מניותיה של אחת מבעלי המניות בחברה (שהייתה אשתו לשעבר של מייסד ומנכ"ל החברה). נציין, כי ברקע הדברים התנהל סכסוך משפטי בין אותה בעלת מניות לבין החברה ומנהליה.
רשות המיסים טענה, בין היתר, כי עסקת הרכישה העצמית של המניות מהווה עסקה של קבלת דיבידנד בידי יתר בעלי המניות, שכן החזקותיהם בחברה גדלו.
בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת א' וינשטיין) דחה את עמדתו של פקיד השומה, וקבע כי אין לייחס לבעלי המניות אשר נמנעו ממכירת מניותיהם, במסגרת הרכישה העצמית, הפקת הכנסה בדמות דיבידנד רעיוני, וזאת בהעדר הוראה מפורשת בפקודת מס הכנסה, בהעדר עליית שווי כלכלית ברת כימות של נכס בידי בעלי המניות הנותרים, ובשעה שלא היה מימוש כלשהו של הרווח.
בעניין מאיר סיידה דובר היה בשני אחים אשר החזיקו בחלוקה שווה במניותיה של חברת ניהול, אשר החזיקה במלוא מניותיה של חברה נוספת. בשל מחלוקת שנתגלעה בין האחים, הוחלט כי אחד האחים יעזוב את החברה ואילו השני ימשיך להיות בעל מניותיה.
על פי הסכמות הצדדים, חברת הניהול היא שרכשה את מניותיו של האח הפורש, בדרך של רכישה עצמית. גם כאן, רשות המיסים טענה, כי יש לסווג את מלוא תמורת הרכישה העצמית כדיבידנד שחולק לשני האחים בחלקים שווים, על מנת לאפשר לאח הרוכש לממן את רכישת המניות.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' יטב) קיבל את עמדת פקיד השומה תוך שנקבע, כי האח הרוכש עשה שימוש בכספי החברה והפיק מכך יתרון כלכלי בדמות רכישת זכויות נוספות בחברה. כתוצאה מכך, חויב האח הרוכש במס ביחס למחצית מתמורת הרכישה העצמית.
על שני פסקי דין אלו הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון – רשות המסים בעניין בית חוסן והנישומים בעניין מאיר סיידה.
פסק הדין של בית המשפט העליון
את עמדת הרוב הביעה כב' השופטת ר' רונן, אליה הצטרף כב' השופט ע' פוגלמן. כב' השופטת רונן פסקה, כי יש להחיל דין אחיד על בעלי מניות נותרים בחברות פרטיות, שיש לראותן כ"מעין שותפויות" ולחייבם במס דיבידנד בשווי המכפלה של שיעור אחזקותיהם בחברה ערב עסקת הרכישה העצמית.
חברות המאופיינות כ"מעין שותפויות" הן חברות פרטיות עם מספר קטן של בעלי מניות שיש ביניהם יחסים אישיים הכרוכים באמון הדדי, ואשר מתנהלות ככלל מתוך הבנה אודות ניהול משותף של עסקי החברה (נציין, כי כב' השופטת רונן התייחסה לכך שחוות דעתה אינה עוסקת בחברות שאינן מעין שותפויות, כמו למשל חברות פרטיות אשר אינן נחשבות ל"מעין שותפות", או חברות ציבוריות).
כב' השופטת רונן פסקה, כי הן בעניין בית חוסן והן בעניין מאיר סיידה, יש לסווג את העסקות ככאלו בהן חולק דיבידנד לבעל המניות הנותר (כעמדת רשות המיסים). כב' השופטת רונן דחתה את עמדת הנישומים בשני הערעורים בקובעה, כי אמנם אלה לא קיבלו מניות נוספות ולכאורה ערך המניות שהיה להם נותר כשהיה, שכן שווי החברה פחת בסכום שהיא שילמה לבעלי המניות שמכרו את מניותיה.
אך יחד עם זאת, שיעור האחזקות היחסי של בעלי המניות הנותרים בחברה עלה והוא מגלם תועלת משמעותית לבעלי המניות הנותרים בדמות יכולת ההשפעה של כל אחד מהם על ניהול החברה וגידול בזכויות ההצבעה בה.
כב' השופט א' שטיין נותר בדעת מיעוט. אם דעתו הייתה מתקבלת, התוצאה הייתה דחייה של שני הערעורים, הן של הנישומים מזה, והן של רשות המסים מזה. לשיטת כב' השופט א' שטיין, בשני הערעורים בית המשפט הפעיל את עקרון המהות הכלכלי בהתייחס לנסיבותיו הפרטניות של המקרה.
במסגרת חוות דעתו, התייחס כב' השופט השופט א' שטיין לחשיבות איתור המטרה של עסקת הרכישה העצמית – ככל שהרכישה ביקשה לשרת אינטרסים אישיים של בעלי המניות הנותרים, אזי יש לסווג את עסקת הרכישה העצמית כדיבידנד בידי בעלי המניות הנותרים.
בשונה מכך, מקום שבו עסקת הרכישה העצמית ביקשה לשרת את האינטרסים של החברה, אזי יש לסווג את העסקה כהוצאת כספים, שאינה בגדר אירוע מס אצל בעלי המניות הנותרים. במקרים שבהם הרכישה העצמית מבוצעת במסגרת חברת מעטים – אם לא על ידי כל חברה פרטית – קמה חזקה עובדתית, כי בעלי המניות הנותרים אשר הגדילו את החזקותיהם בחברה חילקו לעצמם דיבידנד, או משכו מהחברה כספים במובנו של סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה.
חזקה עובדתית זו תעביר אל מי שמבקש להפריכה את נטל הבאת הראיות. בשונה מכך, במקרה של רכישה עצמית דיספוזיטיבית המתבצעת על ידי חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך, הדברים יהיו שונים, ותקום חזקה עובדתית שלפיה בעלי המניות הנותרים אינם זוכים לשום הטבה אישית בת מיסוי.
לאור האופי הדרמטי של הפסיקה, ובכלל זאת השלכותיה על מאות, אם לא על אלפי חברות ובעלי מניותיהם, וצמצום מרחב הפעולה לבצע עסקאות רכישה עצמית, וכן לאור העובדה שמדובר בהלכה חדשנית אשר לראשונה מטילה מס על הכנסה רעיונית, מבלי שהדבר נאמר במפורש במסגרת חקיקה, אנו צופים שתוגש בקשה לקיום דיון נוסף על פסק הדין.
עדכון זה נועד לשם מתן מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ או חוות דעת. לפרטים נוספים ניתן לפנות לעוה"ד בועז פינברג, אופיר לוי ורוזה פלד.
