לפני כשבוע פרסם משרד האוצר תזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 הדן בקביעת שיטת מיסוי ייחודית בעסקאות איגוח.
עסקת איגוח היא צורת גיוס הון השונה מהנפקת אג"ח "קלאסית", הפועלת בצורה הבאה:
ישות (המכונה "יזם") המעוניינת לגייס הון מקימה ישות בת המכונה "תאגיד ייעודי" (באנגלית Special Purpose Entity – SPE). היזם ממחה לתאגיד הייעודי חלק מתזרים המזומנים שלו, על מנת שהתאגיד הייעודי יגייס כנגדו הון (לדוגמה, בנקים הבאים לגייס הון כעת כנגד תקבולי משכנתא עתידיים).
באמצעות מבנה זה, נושי התאגיד הייעודי אינם יכולים לרדת לנכסי היזם, אלא רק לתזרים המזומנים המומחה והמובטח המצוי בידי התאגיד הייעודי.
למעשה, בשלב הראשון, התאגיד הייעודי מקבל תזרים מזומנים כבטוחה להלוואה ובשלב השני מנפיק התאגיד הייעודי איגרות חוב אותם הוא מוכר לציבור, כמקובל בהנפקת אג"ח "קלאסית".
עסקאות איגוח מאפשרות להביא לפיזור יעיל יותר של הסיכונים בשווקים הפיננסיים, וכך לספק מקורות מימון נוספים לכלכלה.
עסקאות איגוח יוצרות מקור מימון אטרקטיבי לכלכלה הריאלית המקומית, ובפרט לעסקים קטנים ובינוניים ומאפשרות לגייס אשראי בתנאים נוחים יותר מכפי שהיו יכולים אלמלא היו קיימות.
בנוסף, איגוח מאפשר לאגד תחת מכשיר אחד מספר רב של הלוואות, ליצור סטנדרטיזציה ולהגדיל משמעותית את פיזור הסיכונים במסגרת המכשיר המונפק.[1]
מבנה עסקת איגוח ותשלומי הריבית הכרוכים בביצועה מביאים לכך שנוצרות לתאגיד הייעודי הכנסות בשנים הראשונות של תקופת האיגוח בדמות התזרים המובטח מהיזם, אך מנגד הן מייצרות הוצאות, או הפסדים בשנים מאוחרות יותר.
הסיבה המרכזית לכך היא שהיקף הנכסים המגיעים לפירעון טרם מועד הפירעון המלא של אגרות החוב עולה בדרך כלל על היקף החוב המונפק בעסקה, בתוספת שולי ביטחון הנובעים מכשלי אשראי צפויים[2]. דבר זה יוצר קושי ברמה המיסויית, שכן על פי הוראות הפקודה כפי שהן פורשו על ידי בית המשפט העליון[3], לא ניתן לקזז "לאחור" הפסדים כנגד הכנסות שהופקו בשנות מס שקדמו לשנת ההפסד.
על כן, בעסקת איגוח עלול להיווצר קושי, שבשנים הראשונות של עסקת האיגוח התאגיד הייעודי ישלם מיסים על הכנסותיו, ואילו בשנים המאוחרות של עסקת האיגוח התאגיד הייעודי ייצר הוצאות והפסדים, אשר אינם ניתנים לניכוי, או לקיזוז כנגד הכנסות העבר (בשל הפער בין ההכנסות שהחברה מפיקה מתזרים המזומנים שהומחה לה, אשר קטנים עם הזמן, לעומת התחייבויותיה כלפי מחזיקי האג"ח, שנותרו זהות).
בהתאם לתזכיר החוק שפורסם, גביית המס מהתאגיד הייעודי תעשה רק בשנה בה מסתיימת עסקת האיגוח, תוך מתן אפשרות לנכות את ההוצאות, או ההפסדים שנוצרו בשלבים מאוחרים יותר של עסקת האיגוח, כנגד ההכנסות שנוצרו בתחילתה של העסקה, גם אם אלה נוצרו לפני שנת המס שבה נוצרו ההפסדים.
צורת מיסוי זו הינה ייחודית, ודומה לאופן המיסוי החל על פעילויות אחרות המייצרות הכנסות המתפרסות פני על יותר משנה אחת ואשר פקודת מס הכנסה דנה בהן מפורשות. ראו לעניין זה את הוראות סעיפים 8 ו-8א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 הדנים בין היתר במיסוי הכנסות שכירות ומיסוי הכנסות משירותי בנייה.
תזכיר החוק כולל שורה של כללים ותנאים שיש לעמוד בהם על מנת שתתאפשר צורת מיסוי ייחודית זו. אחד התנאים כולל פנייה לקבלת אישור מקדמי של רשות המיסים להסדר זה (זאת בניגוד למיסוי הייחודי המפורט בסעיפים 8 ו – 8א' לפקודה.
טיוטת התזכיר עברה בימים אלה למתן הערות של הלשכות המקצועיות, והיא כפופה לשינויים ולהשלמת הליך החקיקה בכנסת.
[1] להרחבה וליתרונות נוספים של עסקאות איגוח ראה בפרסומי רשות ניירות ערך, פיתוח שוק האיגוח – הנפקות ציבוריות של אגרות חוב מגובות בנכסים, 1-2 (2020).
[2] שם, 13.
[3] ראה דנ"א 2308-15 פקיד השומה רחובות נ' אילנה דמארי (פורסם בנבו).
לפרטים נוספים ולייעוץ בנושאים המפורטים, ניתן לפנות לעוה"ד בועז פינברג ודביר פאר ממחלקת המיסים.
