לאחרונה התפרסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניינה של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ ("החברה המרכזית") שבו בית המשפט פרש בצורה מרחיבה וחסרת תקדים את כללי מחירי העברה בישראל, כך שאלה עשויים לחול לא רק על חברות קשורות (כלומר מאותה קבוצת חברות) כפי שהיה נהוג בפרקטיקה הנוהגת עד היום, אלא על גם על חברות שאינן קשורות.
עיקרי העובדות
החברה המרכזית התאגדה והחלה את פעילותה בשנת 1968 ומאז היא מחזיקה בזכויות ההפצה של המשקאות הקלים הנמכרים בישראל תחת סימני המסחר ו/או המותג "קוקה קולה" מכוח הסכמים לבקבוק ושיווק בלעדיים שנכרתו מעת לעת בינה לבין The Coca-Cola Company ("קוקה קולה"). בהסכמים אלה לא הייתה התייחסות או חיוב מפורש של החברה המרכזית לשלם לקוקה קולה תמלוגים או כל תשלום אחר בגין השימוש בסימני המסחר וזכויות הקניין הרוחני של קוקה קולה. החברה המרכזית וקוקה קולה אינן חברות קשורות.
לצורך שיווק ומכירת משקאות קוקה קולה בישראל רוכשת החברה המרכזית תמציות מספק מורשה של קוקה קולה, מכינה את משקאות הקוקה קולה בתוספת מרכיבים נוספים, מוזגת את המשקה לבקבוקים ומשנעת את המשקאות אל נקודות השיווק והמכירה. תשלומים אלה הנקבעים בהתאם להיקף המכירות בישראל, לטענת פקיד השומה, כוללים תמלוגים בגין השימוש שעושה החברה המרכזית בסימני המסחר והמוניטין של קוקה קולה ולפיכך חייבים בניכוי מס במקור.
המחלוקת בין הצדדים
בליבת הערעורים עומדת טענתו של פקיד השומה לפיה חלק מהתשלומים ששילמה החברה המרכזית בשנות המס 2010 – 2017 מהווים תמלוגים בגין שימוש בזכויות הקניין הרוחני של קוקה קולה, החייבים בניכוי מס במקור. החברה מצידה טענה כי היא רוכשת מקוקה קולה מוצר מוגמר (שדבק בו המוניטין של קוקה קולה) ולא זכות שימוש בזכויות כאמור, ולכן יש לדחות עת עמדת פקיד השומה.
פסיקת בית המשפט – פרשנות מרחיבה למונח "יחסים מיוחדים"
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור של החברה המרכזית וקיבל את קביעת פקיד השומה.
בית המשפט הסתמך על סעיף 85א(א) לפקודת מס הכנסה, לפיו בעסקה בינלאומית שבה מתקיימים בין הצדדים לעסקה "יחסים מיוחדים" שבשלהם נקבעו מחיר או תנאים אחרים באופן שהופקו מאותה עסקה פחות רווחים מאשר עסקה בין צדדים שאין ביניהם "יחסים מיוחדים", אזי תדווח העסקה בהתאם לתנאי השוק ותחויב במס בהתאם. סעיף זה, לגישת בית המשפט, מקים לפקיד השומה סמכות להתערב בהסכם בין החברה המרכזית לקוקה קולה ולסווג חלק מהתשלומים כאמור כתמלוגים בגין השימוש בסימני המסחר וזכויות הקניין הרוחני של קוקה קולה, למרות שנוסח ההסכם אינו כולל חיוב בתשלום תמלוגים באופן מפורש.
מעניין לראות בפסק הדין כי על מנת להסתמך על הסעיף האמור, קבע בית המשפט שמתקיימים בין החברה המרכזית לבין קוקה קולה "יחסים מיוחדים" וזאת למרות שאין מדובר בחברות קשורות כלל וכלל. בית המשפט קובע כי נוכח העסקה שנרקמה בין שתי החברות, נוצרו ביניהן "יחסים מיוחדים" של קשר ומעורבות הדדית בייצור ושיווק משקאות קוקה קולה בישראל, מעין "מיזם משותף". כעדות לכך, קוקה קולה "מנחה ו/או מחייבת את המערערת לפעול בצורה מסוימת בכל שלבי רכישת חומרי הגלם, הייצור, הפרסום ושיווק משקאות קוקה קולה וככל שהמכירות עולות שני הצדדים מרוויחים יותר".
הרהורים על פסק הדין
הגם שניתן לאתר עיגון מסוים לגישת בית המשפט באמנת המודל של ארגון ה-OECD ודברי ההסבר לה, הרי שלדעתנו ניתן להציע פרשנות מצמצמת לפסק הדין בעניין קוקה קולה. כך, ניתן לטעון שהפרשנות המרחיבה של פסק הדין למונח "יחסים מיוחדים" כוחה יפה אך למקרים החריגים שבהם מתלכדים אינטרסים של ספק ומפיץ.
כך, במקרה זה, שבו היה מדובר ביחסים ארוכי טווח בין שתי החברות (למעלה מ-50 שנה), כאשר החברה המרכזית עסקה גם בייצור המוצרים ולא רק בהפצתם, קוקה קולה הנחתה ו/או חייבה אותה לפעול בצורה מסוימת בכל שלבי פעילותה והתמורה חושבה לפי המכירות של המוצרים, נוצרה התלכדות של אינטרסים בין שתי החברות לאורך שנים רבות.
לעומת זאת, במקרים שבהם מדובר במפיץ אשר פועל באופן עצמאי ובהתאם לשיקול דעתו (הגם שעשוי להביא בחשבון את הנחיותיו של הספק), הרי שלגישתנו אין אלה באים בגדר "יחסים מיוחדים" ומכאן שכללי מחירי העברה לא יחולו לגביהם.
פרסום זה מוגש כשירות כללי ללקוחות המשרד וידידיו ואינו תחליף לעצה משפטית פרטנית. איננו ממליצים לפעול על פי המידע המובא לעיל ללא קבלת עצה משפטית מגורמים מוסמכים, בהסתמך על העובדות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
