דיני הקניין הרוחני לא מכירים במנועי בינה מלאכותית כ'ממציאים' או 'יוצרים'. אז מה קורה לזכויות היוצרים שלכם כשאתם משתמשים ב-AI ככלי ליצירת קוד או עיצוב, ואיך תוודאו שהנכסים נשארים שלכם?
ביום 31.12.2025, וממש עם נקיפותיה האחרונות של 2025, נתן בית המשפט המחוזי תל אביב את פסק דינו בהליך ת'אלר נ' רשם הפטנטים. בפסק דין זה נדחה ערעורו של ד"ר סטיבן ת'אלר לעניין בקשותיו לרישום שני פטנטים פרי 'המצאתו' של מנוע בינה מלאכותי בשם DABUS. בית המשפט קבע שרק אדם טבעי יכול להיות 'ממציא', כמשמעות המונח בחוק הפטנטים. מדובר בשלב נוסף וחשוב בהתמודדותם של דיני הקניין הרוחני המסורתיים עם מהפכת הבינה המלאכותית.
על אף חשיבות הקביעה, לא מדובר בתוצאה מפתיעה, אלא בכזו המתיישבת עם פסיקות מקבילות בעולם. מגמה עולמית זו קיבלה חיזוק משמעותי ממש השבוע (2 במרץ 2026), עת בית המשפט העליון בארה"ב סירב לדון בערעור של אותו ת'אלר על סירוב לרשום יצירה גרפית שנוצרה על ידי בינה מלאכותית.
התעקשותו של ת'אלר, הן בישראל והן בארה"ב, לנסות לרשום את מנוע הבינה המלאכותית עצמו כממציא או יוצר הביאה לכך שלא התקיים דיון בשאלה המעשית והמעניינת יותר: מהי רמת המעורבות האנושית הנדרשת, אם בכלל, כדי שאדם ייחשב כממציא או יוצר, שעה שהוא מסתייע בבינה מלאכותית ככלי? שאלה זו נדמית כמשמעותית הרבה יותר. ההליכים שיזם ת'אלר נועדו לשמש מקרי מבחן משפטיים כחלק מקמפיין בינלאומי הפועל תחת השם "The Artificial Inventor Project", אך סביר שניסיונות לרשום קניין רוחני ייסובו ככלל סביב טענות לשימוש ב-AI ככלי.
לשאלה זו טרם ניתנה תשובה ברורה בישראל, אך בארה"ב – שלדיני הקניין הרוחני שלה יש השפעה רבה על אלה בישראל – משרד זכויות היוצרים האמריקאי (USCO) אימץ בצורה עקבית גישה מגבילה יחסית. ה-USCO קבע באופן חד משמעי כי שימוש ב-"פרומפט" (prompt) בלבד כדי לייצר עבודה מורכבת, משמעו שהמשתמש העביר למערכת את ליבת תהליך קבלת ההחלטות היצירתית. זאת, משום שכל פרומפט יכול להניב אינספור תוצאות אפשריות שהבחירה ביניהם היא מחוץ לשליטתו של המשתמש. משכך, מדובר במצב הדומה יותר לשכירת מעצב פרילנסר המכין יצירה בהתאם להנחיות, מאשר לשימוש בכלי דיגיטלי כגון פוטושופ. בניגוד לפרילנסר אנושי, מנוע בינה מלאכותית אינו נושא בזכויות משפטיות ואינו יכול להמחות אותן ללקוח.
בהתאם, בפרשת 'Zarya of the Dawn', נדחו לרישום איוריו של רומן גרפי שנוצרו בשירות Midjourney, אף שהיוצרת טענה שהזינה "מאות ואלפי" פרומפטים כדי לדייק את המוטיבים הגרפיים שבו. ה-USCO הבהיר כי שימוש מרובה בפרומפטים שקול ל-"הטלה חוזרת של קוביה", באופן שאינו שולל את הרנדומליות והמחאת שיקול הדעת היצירתי. החלטות דומות ניתנו גם ביחס ליצירה "A Recent Entrance to Paradise", אשר ערעור לגביה נדחה כאמור לאחרונה על ידי בית המשפט העליון האמריקאי, ומספר יצירות אחרות.
חריג מסוים לגישה כמעט גורפת זאת ניתן למצוא בהחלטה מינואר 2025 בעניין היצירה "A Single Piece of American Cheese". המבקשים, חברת Invoke AI, ערכו תהליך מסודר ומגובה בראיות להדגמת החלטות יצירתיות אנושיות. כך, החברה ערכה סדרה של 35 תיקונים מודולריים שהצריכה, בכל שלב, בחירה אנושית מתוך כמה אופציות שהציע מנוע בינה מלאכותית. ה-USCO קיבל יצירה זאת לרישום, בהסכימו שמנגנון זה דומה להפעלת שיקול דעת של אמן קולאז'ים.
המשמעות המסתמנת היא שיצירות אשר מבחינה מסורתית עשויות היו להיות זכאות להגנה – לרבות קוד תוכנה ואלמנטים של UI – עלולות שלא להיות כשירות לרישום או להגנה ככל שנוצרו על ידי פרומפטים שהוזנו למנועי בינה מלאכותית. משכך, להחלטות אלה השלכות מרחיקות לכת על התעשייה המקומית אשר, מלבד להשפעה הרבה שיש לדין האמריקאי על הישראלי, נדרשת לפעול ולגייס השקעות בשוק האמריקאי.
ספק אם מספיק תשומת לב ניתנת לאיום הקיים על הגנות קניין רוחני בתוצרי AI, או לשילוב של תיעוד פרטני של תהליכי עבודה, בדומה לאלה בהם נקטה Invoke, אשר נדמה ונדרש כיום כדי להוכיח הגנת זכויות יוצרים בתוצרי AI.
____
הכתוב לעיל הוא תמצית למטרות אינפורמטיביות בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי שניתן להסתמך עליו ללא ייעוץ משלים נוסף.
