על טעם ועל ריח אין מה להתווכח? עדכון לגבי הרפורמה של המשרד להגנת הסביבה בהגדרת מפגעי ריח
מפגעי ריח הם מפגעים חמקמקים. מטרד ריח סובייקטיבי מטבעו וקשה לכמת אותו באופן מדעי ומדויק, אך הוא יכול לפגוע משמעותית באיכות החיים ובבריאות של הסובלים ממנו, ביכולתם ליהנות מהשימוש בנכסיהם, ועוד. לאחרונה ערך המשרד להגנת הסביבה רפורמה בנוהל להגדרת מפגעי ריח משנת 2010.[1]
מטרדי ריח יכולים להיגרם ממגוון של מקורות – מפעלי ייצור תעשייתיים, מתקנים לטיפול בשפכים, אתרים לטיפול בפסולת, טיפול פיראטי בפסולת דוגמת שריפות בלתי מבוקרות, משק החי והצומח, כלי רכב ותשתיות תחבורה, פעילות של מוקדי מסחר דוגמת מסעדות ותחנות דלק, ועוד.
סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, אוסר על גרימת ריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ולשבים.
בניגוד לרעש או לזיהום אוויר להם ערכים מוגדרים הניתנים לגילוי בקלות בשיטות אנליטיות או כימיות, הטכנולוגיות הקיימות כיום לאיתור מפגע ריח יקרות מאוד ולעיתים כלל אינן יעילות.
הנוהל המקורי של המשרד להגנת הסביבה מנסה להתמודד עם הקושי הזה באמצעות הגדרת הדרכים לקביעה כי קיים מטרד ריח.
הנוהל המעודכן אמנם לא מוסיף דרכים חדשות לקבוע כי קיים מטרד ריח, אולם הוא יוצר פונקציות מקצועיות חדשות שבסמכותן לקבוע זאת, קובע התייחסות נפרדת לשימושים רגישים למטרדי ריח, וכן קובע כי ניתן לעשות בו שימוש כבסיס להערכת האפשרות העתידית שייגרם מטרד ריח לשימושים שעדיין אינם קיימים בשטח (למשל, הקמת מפעל תעשייה חדש בסמוך למגורים).
כך, חידוש מרכזי אחד בנוהל הוא הוראה על מינוי "ממוני ריח" בכל אחד ממחוזות המשרד להגנת הסביבה. על פי הנוהל, הקביעה כי קיים מפגע ריח תיעשה לפי חוות דעתו המקצועית של ממונה הריח, שתתחשב במספר פרמטרים: מיקום הריח, עוצמתו, אופיו, הטון ההדוני[2], תדירות משבי הרוח והתנאים המטאורולוגיים והטופוגרפיים.
כדי שייקבע כי קיים מפגע ריח, צריך להתקיים גם לפחות אחד מהתנאים הבאים:
- קיימות לפחות שלוש תלונות על ריח, מגורמים שונים, על פני פרק זמן של 24 שעות – או לחילופין עשר תלונות כאמור שהתקבלו על פני פרק זמן של 30 יום והתייחסו למפגע ריח בעוצמת תחושה בדרגה 4 ומעלה (קרי, ריח חזק). את התלונות יש לתעד באמצעות טפסי ריח או באמצעות דיווח למשרד להגנת הסביבה. גם טפסי הריח עברו שינוי במסגרת הרפורמה, במטרה לדייק את הדיווחים.
- דיווח של בעל תפקיד (עובד המשרד להגנת הסביבה או רשות מקומית) שעבר הכשרה בנושא, על קיומו של ריח חזק או בלתי סביר – כלומר, דרגה 4 ומעלה.
- קביעה של צוות מריחים (קבוצת אנשים שעברו הכשרה לזיהוי ריחות), הנעשית באמצעות מילוי טפסי ריח, יצירת ממוצע בין הערכות אנשי הצוות ועיגולו. דרגות הריח לפיהן פועל צוות המריחים משתנות בהתאם לסוג האזור בו הם פועלים (יישוב חקלאי לעומת יישוב לא חקלאי, אזור מגורים לעומת אזור תעשייה, וכן הלאה).
- נוכחות בסביבה של חומרים בריכוזים מסוימים, ולמשך פרקי זמן המפורטים בנוהל. הנוהל מפרט גם את שיטות הבדיקה המקובלות, המתבססות על דיגום של מזהמי אוויר בסביבה.
- מדידת ריכוז ריח שעתי ממוצע לפי יחידות ריח למטר מעוקב (OU/m3), המחושבות ביחס למקור ריח ולמיקומו. הבדיקה נעשית באמצעות מודל לחישוב השפעת מקור ריח על הסביבה, ולסוג האזור בו מדובר.
חידוש נוסף בנוהל הוא התייחסות נפרדת ל"שימושים רגישים" – המוגדרים כמקומות המשמשים אוכלוסיות רגישות כגון ילדים, קשישים וחולים, לרבות מוסדות חינוכיים ומוסדות רפואיים. בנוסף, אזורי מגורים כוללים כעת גם אזורים המשמשים לשהייה ממושכת של אוכלוסייה – דוגמת אכסון מלונאי. ביחס לכל השימושים הללו, הוחמר הקריטריון ונקבעו ספי ריח השווים לאלה של אזורי מגורים.
הנוהל קובע גם כי השימוש המאושר במקום מסוים מבחינה תכנונית, יכול להיות מרכיב בהערכת הפוטנציאל לגרימת מפגע. עם זאת, הערכת פוטנציאל למפגע על בסיס שימושים מאושרים, עשויה להיות מורכבת מכפי שנדמה.
לעתים קיימים שימושים סמוכים מאושרים אשר אחד מהם בעל פוטנציאל לגרימת ריח (למשל, מגורים בסמוך לשימושים חקלאיים), ולעתים אף מתרחשים בשטח שינויים המשנים אופיים של יישובים קיימים (למשל, הרחבות של יישובים חקלאיים או זניחת המרכיב החקלאי ביישוב).
לכן, הנוהל אינו מספק הנחייה חד משמעית בנוגע לשימושים מתוכננים או מיועדים ואף לשימושים שאינם תואמים בפועל את המצב התכנוני, ובנסיבות כאלה שיקול הדעת יינתן לממונה הריח, שנדרש לשקול בחוות דעתו את רלוונטיות ההיבט התכנוני ואת חוקיות השימוש בהתאם לדיני התכנון והבנייה, ולהתייחס למשמעות הסטטוס התכנוני של גורמי המפגע והסובלים ממנו במקרה הפרטני.
מרכיב זה בנוהל, שמותיר לשיקול דעת ממונה הריח היבטים של תכנון וחוקיות שימוש, נותר אמורפי מדי, ולהערכתנו הוא יכול להוות פתח לוויכוחים מול המשרד להגנת הסביבה מצד יזמים המבקשים להקים שימוש בעל פוטנציאל לגרימת מטרדי ריח.
[1] וראו באתר המשרד להגנת הסביבה, בכתובת https://www.gov.il/BlobFolder/policy/odor_hazard/he/air_quality_odor.pdf.
[2] המושג נגזר מהמילה "הדונה" – הנאה (Hedonism), רמת הנעימות של הריח שמשתנה מ-"4+" המתאר ריח נעים ועד "4-" המתאר ריח בלתי נעים. תחושה זו הינה סובייקטיבית ומושפעת במיוחד מהניסיון הקודם ומהרגשות בזמן תחושת הריח.
לפרטים נוספים ולייעוץ בנושאים המפורטים, ניתן לפנות לעוה"ד רון צין ושלי לב-שרמן ממחלקת תכנון ובניה, תשתיות וסביבה.
