למי מיועד העדכון?
יחידים/חברות, מייצגים.
מה השאלה?
סעיף 92(א)(4)(ב) לפקודת מס הכנסה קובע, כי הפסד הון במכירת נייר ערך ניתן לקיזוז גם כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו בשל אותו נייר ערך, או מריבית או מדיבידנד בשל ניירות ערך אחרים, אך זאת בתנאי ששיעור המס החל על הריבית או הדיבידנד שקיבל אותו אדם לא יעלה על שיעור מס החברות (אם הוא חברה), או על שיעור המס הקבוע בסעיפים 125ב(1), או 125ג(ב) לפקודה, אם הוא יחיד.
סעיפים 125ב(1) ו- 125ג(ב) לפקודה האמורים מתייחסים למס שישלם יחיד שקיבל דיבידנד או ריבית, אשר אינו נחשב ל"בעל מניות מהותי" בחברה משלמת הדיבידנד או הריבית. באשר לבעל מניות מהותי, לגביו כן חלים הוראות סעיפים 125ב(2) ו- 125ב(ד)(3), המחילים שיעורי מס גבוהים יותר על בעלי מניות מהותיים בגין הכנסות אלה.
["בעל מניות מהותי", הוא מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב- 10% לפחות באחד, או יותר, מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחבר בני אדם (לרבות הזכות לרווחים, זכות הצבעה ועוד).]
נשאלת השאלה – האם בעקבות האופן שבו מנוסח הסעיף, רשאי בעל מניות מהותי לקזז הפסדי הון שהיו לו ממכירת ניירות ערך מסוימים, כנגד הכנסות שהיו לו מדיבידנד או ריבית, שהופקו מניירות ערך אחרים?
מה קרה כעת?
בחודש פברואר פורסם פסק דין בן דוד נ' מס הכנסה-פקיד שומה תל אביב 3. באותו מקרה החזיק אדם במלוא מניותיה של חברה שהחל משנת 2014 סווגה כחברה משפחתית (ולכן הכנסתה החייבת שויכה למערער עצמו). אותה חברה החזיקה בחברת בת, אשר בשנת 2015 מכרה מניות בהפסד הון של כ- 4.5 מיליון ₪. מאחר שהדיווח נעשה באופן מאוחד, הפסד ההון נכלל בדוחות חברת האם ויוחס לנישום. באותה שנה, חילקה חברת האם לנישום דיבידנד בסכום של כ- 3.5 מיליון ₪. המערער ביקש לקזז את הפסד ההון שנוצר ממכירת המניות כנגד הכנסותיו מדיבידנד. פקיד השומה סירב לכך שכן לטענתו, מאחר שהנישום הוא בעל מניות מהותי בחברה שחילקה את הדיבידנדים (ורווח ההון נוצר במכירת מניות חברה אחרת – חברת הבת), הוא אינו זכאי לקזז את הפסד ההון כנגד הכנסות הדיבידנד.
גדר המחלוקת ועמדת בית המשפט המחוזי
הנישום טען, בין היתר, שיש לפרש את הסעיף באופן שמאפשר לו לקזז את הפסד ההון, למרות שהוא בעל מניות מהותי, שכן הן הדיבידנד והן הפסד ההון כפופים לאותו שיעור מס, ולכן, אין כאן ניצול של הפסד הון בעל מגן מס נמוך, שניתן לקיזוז כנגד מגן מס גבוה, ולא לכך התכוון המחוקק. פקיד השומה טען מנגד, שאין לאפשר את הקיזוז, שכן המחוקק בחר שלא להתיר ליחיד שהוא בעל מניות מהותי לקזז הפסד הון כנגד דיבידנד. שני הצדדים טענו שהדברים נלמדים מתיקוני החקיקה שנעשו לסעיף 92(א) לפקודה (במסגרת תיקון 187, 197 ו- 234 לפקודה).
בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע, שהן מבחינה לשונית והן מבחינה תכליתית, בעל מניות מהותי שהפיק הכנסה מדיבידנד, אינו רשאי לקזז הפסדי הון שנוצרו לו ממכירת ניירות ערך אחרים. ברמה התכליתית, בית המשפט פסק כי המחוקק עשה כן משיקולים של שקילות מיסויית – דהיינו – על מנת למנוע מבעל השליטה בעסק להחליט כיצד למשוך כספים מהחברה, בין אם כמשכורת, ובין אם כדיבידנד, משיקולי מס. מתן האפשרות לקזז הפסדי הון כנגד חלוקת דיבידנד דווקא, הייתה פוגעת בעקרון זה.
מעניין לציין, שלצורך הכרעתו, בחן בית המשפט את הפרוטוקולים של דיוני ועדת הכספים, תוך שהוא נותן דגש מיוחד לעמדת הלשכות המקצועיות לתיקון החקיקה שנעשה בעניין (לשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון ולשכת יועצי המס). כמו כן, כל צד בהליך הביא גורם אשר היה בעל תפקיד ברשות המסים במועד תיקון החקיקה המקורי, וזאת על מנת להתחקות אחר כוונת המחוקק.
ומה הלאה?
חשוב להדגיש, כי אין באמור כדי למנוע לחלוטין את האפשרות לקזז הפסדי הון שנוצרו ממכירת ני"ע ערך, כנגד הכנסות מדיבידנד, או ריבית שנצמחו לבעל המניות, למשל כאשר ההכנסות וההפסדים הן מאותה חברה.
פרסום זה מוגש כשירות כללי ללקוחות וידידי המשרד ואינו תחליף לעצה משפטית פרטנית. איננו ממליצים לפעול על פי המידע המובא לעיל ללא קבלת עצה משפטית מגורמים מוסמכים, בהסתמך על העובדות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
