משבר האקלים מחייב את מדינות העולם לנקוט פעולות משמעותיות על מנת להפחית את פליטות גזי החממה משטחן, ולהקטין את העלייה הצפויה בטמפרטורת כדור הארץ.
אך מה הם הכלים שעומדים לרשות כל מדינה בהתמודדות עם ההתחממות הצפויה, במקרה שהמאמצים לא יניבו את התוצאה הרצויה?
אחד הכלים שמקדמת הממשלה הנוכחית הוא הצללה וקירור של המרחב העירוני הבנוי.
בערים קיימת תופעה הנקראת "אי חום עירוני". השימוש הנרחב בכיסוי אבן ואספלט; צמצום הקרקע החשופה; עקירת צמחיה; ובכלל – הפעילות האנושית המוגברת בערים; יוצרים כולם פליטת גזי חממה. כך נוצר מיקרו-אקלים עצמאי בתוך המרחב האורבני הבנוי, ולכן בתוך העיר הטמפרטורה גבוהה מזו שבשטח הפתוח הסובב אותה.
מאחר שהרוב המכריע של תושבי ישראל מתגורר בערים, היערכות לשינויי האקלים אשר תאפשר לחיות במרחב העירוני חיים בריאים, נעימים ומקיימים לאורך זמן, היא צו השעה.
במאמץ לקדם את היערכות הערים בישראל לשינויי האקלים, ולצמצם את תופעת איי החום העירוניים, קיבלה לאחרונה הממשלה את החלטה 1022.[2] כלי מרכזי במסגרת היערכות כזו הוא נטיעת עצים – והרבה מהם, והחלטה 1022 כוללת שימוש במספר כלים שמטרתם להגביר את נוכחותם של עצים במרחב העירוני.
הממשלה מבקשת, למשל, לעודד רשויות מקומיות להגדיר לעצמן יעד לפיו ברחובות בהם עוברים אנשים רבים, עד לשנת 2040 יכסה צל עצים 70% משטח המדרכה. הממשלה אף הציבה לעצמה יעד של 100 רשויות מקומיות אשר יגבשו ויפרסמו תכנית ל"יער עירוני", הכוללת חזון ואסטרטגיה לקידום עצי רחוב עד לשנת 2030.
על מנת לתמרץ את הרשויות המקומיות לקדם את המשימות הללו, הוטל על המשרד להגנת הסביבה לגבש תכנית פעולה, אשר תתן מענה תקציבי לרשויות המקומיות אשר יצטרפו ליעדי התכנית וליישומה, במסגרת דיוני התקציב והתכנית הכלכלית לשנים 2023-2024.
בגזרת הצעדים המיידים יותר, מתכוונת הממשלה לעשות שימוש גם בהליכי תכנון ובנייה.
כך לדוגמה, על מנת להגדיל את כמות העצים הטילה הממשלה על משרד הפנים לגבש הנחיות להתייחסות בתוכניות מפורטות, ליצירת תשתית פיסית שתאפשר הגברת כיסוי צל עצים. כחלק מכך נקבע כי משרד החקלאות יקיים הכשרות על שילוב מיטבי של עצים בתוכניות לפיתוח, בקרב מחלקות תכנון בוועדות המקומיות, באגפים המקצועיים ברשויות המקומיות המעוניינות בכך, ובלשכות התכנון במינהל התכנון.
צעד נוסף נוגע לשמירה על מלאי העצים הקיים, ובמסגרתו יקודם תיקון לחוק התכנון והבנייה אשר יהפוך את חובת ההיוועצות עם פקיד היערות במשרד החקלאות – שאמון על מתן רישיונות כריתה לעצים – לברירת המחדל בכל התוכניות הכוללות עצים בוגרים המיועדים לכריתה או להעתקה, למעט תוכניות ספציפיות שיוחרגו בתקנות.
בכך מבקשת הממשלה להקשות על כריתה של עצים והעתקתם גם במסגרת דיני התכנון והבנייה – צעד שעשוי להקשות למשל על תכניות התחדשות עירונית ותמ"א 38 בערים הוותיקות, שבהן קיימים עצים בני שנים רבות.
צעד אחר נועד להגביר את השקיפות בנוגע לרישיונות הכריתה, ולהנגיש את המידע בעניינם לציבור, אשר נוטה לגלות אקטיביזם לא מבוטל בסוגיה.
כך למשל הוחלט לתקן את תקנות היערות ולחייב פרסום כרזות בסמיכות לעצים שהתבקשה כריתתם או העתקתם. הוחלט גם ליצור מערכת ממוחשבת שתאגד ותציג את כל רישיונות הכריתה שיינתנו מיום השקתה, ובעתיד אף תאפשר ליצור התראות ממוקדות, בדחיפה לאזורי עניין.
צעד מידי נוסף שראוי להזכיר הוא חיוב המשרד להגנת הסביבה לפרסם בתוך 120 יום הליך פומבי לטובת הכנת תוכניות פעולה, תוכניות אב ותוכניות אחרות שאינן סטטוטוריות ברשויות המקומיות, להתמודדות עם משבר האקלים ושיפור העירוניות, לרבות ייעור עירוני, בדגש על קידום נטיעת עצי-רחוב והצללת רחובות.
הכלים שסקרנו לעיל הם רק חלק מארגז כלים רחב שבהחלטת הממשלה. המבחן האמיתי יהיה כמובן בשאלת יכולת היישום של כלל הכלים הללו – כל אחד כשלעצמו, ובפרט שילובם בהרמוניה יחד, שכן חלקם חופפים ואף עשויים להתנגש עם מדיניות אחרת שמקדמת הממשלה (למשל, בניית יחידות דיור רבות ככל האפשר).
אם לא תשכיל הממשלה לעקוב אחר ביצוע ההחלטות, ולהקצות תקציבים משמעותיים ליישומן, ייוותרו כל הכוונות הטובות על הנייר והציבור ימשיך להעדיף את הרכב הממוזג על פני הליכתיות.
לפרטים נוספים ולייעוץ בנושאים המפורטים, ניתן לפנות לעו"ד רון צין ולעו"ד שלי לב-שרמן ממחלקת תכנון ובניה, תשתיות וסביבה במשרדנו.
[1] שלום בן ישי, זוהר ארגוב.
