חוסר מודעות ארוך שנים, פעילות מחנות צה"ל והתעשיות הביטחוניות, פעילות תעשייתית ותחבורתית, הטמנת פסולת לא מבוקרת, ועוד, הובילו לכך שבישראל יש קרקעות מזוהמות בהיקפים גדולים.
הטיפול בקרקעות אלה מורכב וממושך, ולעיתים מייצר אתגרים תכנוניים של ממש. על רקע זה ניסתה המדינה במספר הזדמנויות לקדם בנייה נרחבת למגורים על קרקעות הידועות כמזוהמות, מבלי לרכז תחילה את כל המידע העובדתי הרלוונטי על היקף הזיהום, אופיו, יכולת התפשטותו, דרכי הטיפול בו ועלויותיהם – ותחת זאת דחתה את הטיפול בנושא לשלב היתרי הבנייה.
גישה זו נתקלה בעמדה שלילית בבית המשפט העליון. כך, בפסק הדין בעניין אפולוניה נקבע כי אישור תכנית בטרם קבלת כל המידע הנוגע לזיהום הקיים בשטח ובחינתו, פגמה בעבודת מוסד התכנון ולא אפשרה לו לקבל את ההכרעות התכנוניות הנדרשות לפיתוח הקרקע במתחם ובסמוך לו.
בית המשפט העליון קבע גם כי בכך נוצר מצב לא רצוי בו רשויות הרישוי מכריעות בענייני תכנון במקום מוסדות התכנון. נקבע כי גישה זו אף פוגעת בעקרונות השקיפות ובשיתוף הציבור, אשר על פי רוב אינו שותף להליך הרישוי.
כחלק מהניסיון להתמודד עם בעיית השקיפות, השיק לאחרונה המשרד להגנת הסביבה מאגר מידע ארצי של קרקעות מזוהמות. מסד הנתונים המלא שאסף המשרד מכיל כ-3,300 אתרים ברחבי הארץ שהקרקע בהם חשודה או ידועה כמזוהמת, אולם במפה מפורסמים כעת רק כ-2,200 אתרים, כאשר שאר האתרים שאינם מפורסמים הם אתרים ביטחוניים (שלא ניתן לחשוף במאגר ארצי הפתוח לציבור הרחב) או כאלה שהמידע לגביהם טרם הותאם למפה החדשה.
לדברי המשרד להגנת הסביבה, מאגר המידע אינו כולל את כל הנתונים על אודות זיהומי קרקע בישראל, אלא משקף לציבור את מצב הנתונים הקיים במשרד נכון למועד הפרסום ונכון למועד שבו נעשו הבדיקות בקרקע.
מפת הקרקעות המזוהמות מונגשת כשכבת מידע בשם "קרקעות מזוהמות" על גבי מערכת המפות הממשלתית – GovMap.[2] את המידע ניתן למצוא גם בצורתו הגולמית במערכת המידע הממשלתיתDataGov . לדברי המשרד להגנת הסביבה, המידע מתעדכן ועובר טיוב נתונים "מעת לעת".
עיינו במפה ומצאנו כי היא אמנם נוחה לשימוש, אך המידע בה לא תמיד מפורט ולא בהכרח מאפשר לציבור להבין מה סטטוס הזיהום, וחשוב מכך – מי אחראי לטפל בו, ומתי. ברור גם כי לשם שמירה על תוקפו ושימושיותו, על המאגר להתעדכן בתדירות גבוהה.
לצד זאת חשוב לומר כי לשיתוף המידע והנגשתו ערך ציבורי גבוה, וכי הוא יכול להשליך באופן נרחב על שווי קרקעות ומבנים שעד היום המידע על זיהום אפשרי בהם לא היה נגיש לציבור הרחב.
להשלמת התמונה נציין כי לאחרונה הודיע המשרד להגנת הסביבה על ניסיון לקדם שוב את חוק קרקעות מזוהמות עד לסוף שנת 2022 (כתלות במצב הפוליטי הנפיץ, כמובן).
החוק מבקש לאסור על זיהום קרקע, להעניק סמכויות חדשות בנושא למשרד להגנת הסביבה, לקבוע מי אחראי לשיקום קרקעות מזוהמות ולהגדיר מנגנוני מימון לקרקעות בהן הגורם המזהם לא קיים או אינו מחזיק עוד בקרקע.
נמשיך לעקוב ולעדכן. לפרטים נוספים ולייעוץ בנושאים המפורטים, ניתן לפנות לעו"ד רון צין ולעו"ד שלי לב-שרמן ממחלקת תכנון ובניה, תשתיות וסביבה במשרדנו.
הלכה נקבעה בעתירה שעסקה בתכנית בנייה של הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) במתחם אפולוניה בהרצליה (דנ"מ 4753/19 עיריית הרצליה נ' הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (נבו, 6.5.2021)). לאחר מכן חזר בית המשפט על עמדתו גם במסגרת עתירות נוספות (ראו למשל עע"מ 7975/19 אדם טבע ודין נ' הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (נבו, 23.12.2021) בעניין תכנית תל השומר.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל בערעור על רקע פסק הדין בעניין אפולוניה, ובשל כך שגם במקרה זה אושרה התכנית בלא שכל המידע הנודע לזיהום בשטחה הובא בפני מוסד התכנון).
